חיים עקיבא בר און

חיים-עקיבא, בן מינה ונפתלי-מנדל, מניצולי השואה, נולד ביום כ"ד בטבת תשי"ג (11.1.1953) בקטוביץ' שבפולין ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1957. הוא למד בבית-הספר היסודי הממלכתי דתי "הרא"ה" בקרית-שמואל ואחרי-כן למד בבית-הספר החקלאי "מקווה-ישראל". חיים היה תלמיד טוב וחרוץ. מוריו העידו עליו כי: "היה תלמיד המצליח בלימודיו, תלמיד בעל מצפון, חברותי וישר". עיקר עניינו היו תחומי החי והצומח והתעופה. הייתה בו אהבה גדולה לטבע. הוא גידל יונים בשובך ודגים באקווריום, טיפח כלבים, הקים לול לאפרוחי ברווזים וטרח על גינתו הקטנה. את זמנו הפנוי הקדיש לאיסוף מטבעות ובולים, לבניית דגמי אווירונים והרבה לקרוא בספרות העוסקת בתעופה. היו לו "ידי-זהב" וידע לעשות בעץ ובמתכת. הוא נמנה עם חניכי תנועת "בני-עקיבא", וכשחבריו הקימו גרעין בחרו בו להיות מרכז הגרעין. חיים היה אדם פעלתני, נמרץ וערני. סדר יומו היה מאורגן להפליא, כמו חשש לבזבז אף רגע. מימי נערותו ניכר היה בעצמאותו ובחוש הסדר הקיצוני שלו. חייכן היה, בעל חוש הומור דק ובדיחותיו עוקצניות מעט. הוא היה מקובל מאוד על חבריו וידידיו הרבים. חביבות מיוחדת הייתה בו, שמשכה אליו רעים רבים. בעדינות נפשו חשש תמיד להיות לטורח על זולתו, לא במלים ולא במעשים. שתקן היה ומיעט לספר על עצמו ועל אשר אירע לו. הוא היה בעל חוש-צדק ותמיד כמו חשש שמא יזיק לחברו או יקפחו. קשר מיוחד נרקם בינו לבין אביו והם היו כמו חברים זה לזה, והתייעצו בניהם בכל עניין, קטן כגדול.

חיים גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1971 והתנדב לנח"ל המוצנח, במסגרת גרעין "מוריה" שהתעתד לעלות לקיבוץ לביא. לאחר הטירונות השתלם בקורס פלסים. בימים שלאחר מכן שירת בהיאחזות הנח"ל במשואה. אחר-כך עשה בכפר-דרום שליד עזה, במרדפים אחר מחבלים ברצועה. חודשים מעטים לפני שפרצה המלחמה התנדב לחיל השריון והשתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון". מפקדו העיד עליו שהיה תותחן מצטיין בעל יכולת מקצועית גבוהה. על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח עם יחידתו לחזית רמת-הגולן. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), במהלך הקרב אצל תל-סאקי, נותר חיים עם עוד שלושה אנשי-צוות בשטח והם תפסו מחסה במבנה. חיילים סוריים תקפו אותם בכוח עדיף וסגרו עליהם. חיים לא הסכים להצעה להיכנע. הוא הפעיל את נשקו עד שנפגע מפצצה שנורתה לתוך המבנה ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אב, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

משפחתו תרמה לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת המרכזי בערד; בית-הספר הממלכתי-דתי "טללים" בערד הקים ספרייה תורנית לזכרו.