פנחס טולדנו

בן רינה וגבריאל. נולד ביום א' בכסלו תשל"ד (26.11.1973) בקרית שמואל שבפאתי חיפה. ילד שביעי להוריו, אח של מרים, אסתר, מזל, חיים, פאני, איריס, רחלי ושמוליק.

בילדותו, סיפרו אֶחיו, אהב פנחס לעמוד במרפסת הבית כשהוא עוטה כפפות על ידיו ולצפות במשאית הזבל הנוסעת ובעובדיה המפנים את האשפה מן הרחובות, חלומו היה להיות ביום מן הימים נהג משאית כזו.

הוא למד בבית הספר היסודי "אהרן הרא"ה" בחיפה והמשיך ללימודי תיכון ב"ישיבת צבי סיטרין" הסמוכה לעתלית. סיים את לימודיו בהצלחה וקיבל תעודת בגרות מלאה. לאחר מכן, המשיך ללימודי כיתות י"ג-י"ד במכללה הטכנולוגית במקום והוסמך כמכונאי רכב.

פנחס היה נער שמח וחייכן, מקובל ואהוד על חבריו ופעיל בתנועת הנוער "בני עקיבא". תכונתו הבולטת הייתה רגישותו לאחר, והוא היה קשוב לסביבתו, תמיד נכון לסייע ולעזור. סיפר דוד חברו: "תמיד אהבת שהכול יהיה מושלם, שיהיה מספיק לכולם. אל מול עיניך ראית תמיד כיצד אתה יכול לעשות טוב לאחרים, לעזור, לתרום והכול למען הכלל... חייך היו מלאים בעשייה ובנתינה".

בשנת 1993 התגייס לצה"ל ושובץ לשירות בחיל החימוש (כיום - חיל הטכנולוגיה והאחזקה). לאחר שעבר הכשרה מתאימה, הוצב כמכונאי טנקים בחטיבה 7 של חיל השיריון ברמת הגולן. הוא אהב את שירותו הצבאי וביצע תפקידו במסירות, ביסודיות ובמקצועיות, לא התלונן על תיקון הטנקים בתנאי קור או חום והתנהל מתוך תחושת שליחות ונתינה.

בסמוך למועד שחרורו מצה"ל חלה פנחס במחלה קשה. הוא עבר טיפולים למיגור המחלה וחרף מכאוביו היה נחוש להמשיך ולחיות את חייו - טייל בארץ ובעולם, הקפיד להיות נוכח במפגשים חברתיים ומשפחתיים, שמר על קשר עם חבריו ונהנה לבלות במחיצתם. היה חשוב לו לשמור על שגרת חיים ועל עצמאות כלכלית לצד הטיפולים הרפואיים שעבר.

הוא הקים את ביתו ביישוב עפרה שבשומרון ועבד במועצה האזורית מטה בנימין. הפגין יכולות וכישורים בביצוע תפקידו ותרם רבות לייעול תהליכי העבודה ולתקינות המערכות איתן עבד.

בשנת 2003 החליט להגשים חלום, עבר להתגורר במושב אבני איתן שבדרום רמת הגולן ופתח שם מכולת. המכולת הייתה לעסק מצליח, בין היתר הודות לאופיו הנעים של פנחס ויחסו הנעים והחביב לסובביו. הוא היה אהוב על תושבי המקום, איש חסד, תמיד נכון לעזור ולתרום והכול בצניעות וברוחב לב.

הקשר של פנחס עם הוריו וכל אחיו היה חם וקרוב. הוא גם נהנה לבלות במחיצת אחייניו. אהב לבשל ולאפות ונהג לארח את משפחתו ואת חבריו ביד רחבה ובאירוח מפנק, תמיד בשפע ובאהבה. הסלטים שהכין היו לשם דבר בקרב אוהביו. כתבה חברתו חגית: "כשהיית בא אלינו לשבתות היתה כבר מתכונת קבועה, היית שואל – 'מה להביא?' אך ידעת שזו שאלה רטורית שהתשובה עליה - סלטים. ידעת שאני מאוד אוהבת את הסלטים שאתה מכין".

פנחס טולדנו נפטר ביום י"ז בתמוז תשס"ו (13.7.2006). בן שלושים ושלוש בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקרית ים. הותיר הורים, אחים ואחיות.

על מצבתו כתבו אוהביו שני פסוקים: "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום" (במדבר כ"ה, ב': פרשת פנחס), "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם" (משלי ג', ד').

ספדה לו חגית חברתו: "נהנינו מכל רגע ששהינו במחיצתך. למרות שהיו גם רגעים קשים ועצובים הם לא ניכרו עליך או לפחות כך השתדלת שיהיה. אנו שמחים שהיתה לנו הזכות להכיר אותך ולהיות חברים שלך ומבקשים שתשמור עלינו מלמעלה. נזכור אותך תמיד".

ירון חברו כתב: "עברו חודשיים ועדיין אני מנסה להתקשר בימי שישי לשיחה השבועית. נזכר במסעות חוצי הארץ, בארוחות המפנקות, בהצטיידות המושלמת לטיולים, באהבה לילדים וברצון להיאבק במציאות הלא כל כך ורודה שנקלעת אליה. נזכר איך בעצירות בדימונה בדרך לאילת, הוצאת את המעדנים לכל ילד ואת הסלט... הכול באדיבות בנוחות ובטוב לב... אוהב אותך כמו אח, תמיד".

להנצחתו של פנחס הקימה משפחתו פארק לילדים על שמו במושב אבני איתן שבו גר בשנותיו האחרונות, וזאת כעדות לאהבתו הגדולה לילדים ולתקווה שהייתה לו להקים משפחה משלו ביום מן הימים. ספר תורה שנכתב לזכרו הוכנס לבית הכנסת ביישוב עפרה. פנחס מונצח באנדרטה לנופלים בני קרית שמואל בחיפה.