איתי צייגר

בנם של שלומית ומשה. איתי נולד ביום ח' בסיוון תשנ"ד (18.5.1994) בקריית שמואל שבצפון חיפה. ילד שני במשפחה, אח של לילי ושרי.
איתי גדל והתחנך בקריית שמואל. "איתי אופיין על ידי חוכמה, שנינות וחוש הומור מפותח", כתבו הוריו, "ורדיפת האמת באופן מוחלט". והתכונות הללו באו לביטוי החל מילדותו המוקדמת, כשבטיפת חלב סרב לשתף פעולה עם האחות אך מאחורי גבה אמר בלחש את כל התשובות, או כשבמעון אמונה החביא חפצים, עשה ניסויים ושיטה במטפלות וזאת עוד לפני שידע לדבר.
מהמעון איתי המשיך לגן ומשם לבית ספר ממלכתי-דתי "אהרון הרא"ה", בו למד עד כיתה ו'. גם בגן ובבית הספר בלט איתי כילד שנון ובעל חוש הומור רב, אשר שאף למידע מלא ומדויק בכל נושא. עד מהרה הוא אופיין כתלמיד מחונן, ויום בשבוע השתתף בתכנית העשרה במקום הלימודים הרגילים. בהיותו סקרן, איתי הירבה לקרוא, צבר ידע בתחומים רבים וגיבש לעצמו דעה בכל נושא. הוא גם אהב לפרק ולחקור כל דבר, ובבית ידעו שאין לזרוק חפצים מורכבים לפני שאיתי בודק אותם לעומקם.
כשהגיע איתי למצוות חגגו לו בר-מצווה בכינר שעל שפת הכנרת. "קראת את כל פרשת נשא", סיפר אביו, "וכפי שידוע פרשת נשא אינה מן הפרשיות הקצרות. שבוע לאחר מכן חגגנו את בר המצווה שלך בבבה"כ, המשמרת הצעירה כאן בקריה. הפעם קיבלת הנחה, וקראת רק מפטיר והפטרה של פרשת בהעלותך".
מבית הספר היסודי איתי המשיך לישיבת "פרחי אהרון", בה למד מכיתה ז' עד י"ב. לאורך השנים הוא בלט כתלמיד מצטיין, וכחבר טוב, אשר אהב לעזור למתקשים ככל שנדרש. סיפר חברו יעקב לב: "זכיתי להיות חבר טוב של איתי ולראות כמה הוא מלא במעשים טובים ובהתחשבות מדהימה באחר. התכונה היפה היא שעוד לפני שחשב על עצמו חשב על הסובבים אותו. אישית אני מכיר את זה מהשעות שהוא היה משקיע בללמד אותי לקראת המבחנים והבגרויות ... כשאיתי רצה שאני אבין את הדברים המטרה קידשה את האמצעים, הוא לא התבייש גם להרים את הקול עד שקלטתי הכול או עד שהסכמתי שהפתרון שלו יותר טוב ממה שאני הצעתי. בעיקר התפעלתי מאיך שהוא נשאר אדיש ולא חושש משום שאלה, כל כך בטוח בעצמו ובצדק שהוא הולך לפתור את זה".
לאיתי היו יחסים מצוינים עם בני משפחתו. הוא תמיד נהג בכבוד כלפי הוריו ואחותו הבכורה. כך למשל, כשחברים באו אליו בלילה דאג שילכו יחפים כדי לא להפריע להורים. לאביו כשקיבל את תעודת הבגרות ובה פורטו ציוניו הגבוהים נכנס איתי הביתה בריצה והודיע בשמחה "אבא הבאתי לך מתנה". ערב גיוסו הוא עמל והכין, לכבוד יום ההולדת של אימו, סרטון משעשע. שתי אחיותיו של איתי, לילי, הגדולה ממנו ושרי, הקטנה ממנו, הירבו לשחק ולהתייעץ איתו. בגיל שלוש כשלמד בגן על יעקב ועשיו, אף שאל את אחותו הבכורה אם תסכים להתחלף, כי רצה להיות הבכור במשפחה...
לאורך שנות לימודיו היה איתי חניך ובהמשך מדריך בתנועת הנוער "עזרא", בסניף קמק"ש – קריית מוצקין וקריית שמואל. "איתי היה מדריך שלנו כשהיינו קטנים", סיפר החניך שלו אריאל, "בדרך כלל לא נשאר קשר עם המדריכים מהכיתות הנמוכות אבל איתי שמר איתנו על קשר והתעניין בנו. תמיד בבית כנסת קפצנו עליו מאחור, ותמיד הוא שמח לקראתנו". הוא גם נהג להתנדב, בין היתר עסק בחלוקת מזון מטעם מוסד גמ"ח (גמילות חסדים) בעירו.
עם השנים איתי צבר חברים רבים ואוהבים. את חברו הטוב ביותר, לב-ארי אולנר, הוא הכיר במעון ומאז דרכיהם לא נפרדו. סיפר לב-ארי: "איתי לא היה רק החבר הכי טוב מאז שאני זוכר את עצמי, הוא היה אח תאום לכל דבר. לא היה משהו שהייתי עושה בלי להתייעץ איתו ולא היה מקום שהגעתי אליו בלעדיו. איתי תמיד היה זה שלימד אותי. בגיל שלוש למדתי ממנו למצמץ מהר, בגיל חמש למדתי ממנו לקפוץ מעצים, בגיל שמונה למדתי ממנו לפתור סודוקו, בתיכון למדתי ממנו פונקציות מתמטיות ולפני הצבא למדתי ממנו איך ללמוד תורה לעומק. גם כאשר אני זה שידע לנגן בגיטרה והוא רצה גם – לאחר שנתיים הוא לימד אותי שיטות נגינה שונות ועקף אותי בסיבוב ... איתי היה חבר אמת, נאמן".
בשעות הפנאי איתי הירבה לעסוק בספורט, ועם השנים הגיע להישגים נאים. לקראת סוף התיכון הוא לימד את עצמו לנגן בגיטרה, ואף סחף אחריו חברים רבים בתחביבו זה. איתי גם אהב לטייל, בעיקר במקורות מים ברחבי הארץ. הוא נהג לטייל לבד ועם חברים, ובטיולים היה משלב ערבי נגינה ומוזיקה להנאת כולם.
בתום לימודיו התיכוניים בחר איתי להצטרף למסלול הסדר, הכולל לימודים בישיבה משולבים בשירות צבאי, והצטרף לישיבת ההסדר בקרני שומרון. מתחילת לימודיו הוא בלט כחבר טוב וכתלמיד שקדן. בעיקר בלט מאוד באהבת התורה שלו, כפי שתיאר חברו יעקב: "אני יכול להגיד שבחיים לא ראיתי את איתי מאושר כל כך כמו באותו יום שראיתי אותו בישיבה בקרני שומרון מתענג על דברי רבי נחמן או על דפי הגמרא".
בישיבת ההסדר גילה איתי את החסידות וכדרכו למד ברצינות רבה את התניא ותורת רבי נחמן, כאן גם בא לידי ביטוי הקשר הקרוב שהיה לאיתי עם סבו ישראל שיבדל"א,
הסבא הרבה לספר לאיתי על תולדות חייו המשולבים בהסטוריה של מדינת ישראל ועל חיבתו לחסידות. בעת לימודיו בישיבה, הקפיד איתי לדבר עם סבו כל יום ולספר לו על לימודיו ותוכניותיו.
גם בהיותו בישיבת ההסדר המשיך איתי בהתנדבות. הוא התנדב בארגון "אביעד", המארגן שבתות לילדים בעלי מוגבלויות קשות, ובילה שבתות רבות בטיפול שוטף בילדים. "איתי היה בכל מקום שהיו זקוקים לו", סיפרו הוריו, "אם בהשלמת מניין בבתי אבלים ואם בקריאה בתורה בבתי כנסת שונים, בבתי אבות ועוד".
ב-11.3.2014 התגייס איתי לצה"ל. היה חשוב לו מאוד לשרת שירות משמעותי שישלב את יכולותיו הרבות ועל כן איתי דחה הצעות שונות לתפקידים משמעותיים אך לא קרביים, ואף ויתר על האפשרות לשירות מקוצר במסגרת ההסדר. כדי לשרת כקרבי איתי עבר ניתוח, נבדק אצל כמה רופאים ודחה את גיוסו פעם ועוד פעם עד שהצליח להעלות את הפרופיל שלו, ואכן שובץ לחטיבת חיל רגלים "כפיר" והחל טירונות בגדוד "דוכיפת".
צוריאל, שהיה מפקדו הראשון של איתי, סיפר: "בפעם הראשונה שפגשתי את איתי זה היה בשיחה אישית. מאז כבר זיהיתי שהוא מבחינתי אחד ממובילי הכיתה. מתחילה ראיתי את השקעתו לקידום הכיתה, איך הוא היה עוזר לכולם, איך הוא השקיע באימוני כוח וריצה שהיינו עושים. בכל מה שעשה זוכר אנוכי איך היה לוקח ברצינות, איך היה משקיע ומכבד. המוטיבציה שלו לשרת בצבא תמיד הייתה בעיני כמשהו מפליא ... זכיתי ב"ה בתקופה קצרה של חודש וחצי להיות קצת במחיצתו של איתי, זכיתי ללמוד מהי השקעה ורצון אמיתיים לעשות את הכול למען משהו שאני מאמין בו, למען הכלל ... מהתקופה הקצרה שזכיתי להיות עמו, בעיני איתי היה אדם וחייל מדהים". ובחוות דעת למפקדים כתב צוריאל על איתי: "חייל טוב, חכם מאוד ובעל כושר גופני טוב, עוזר לחבריו, יוזם דברים, אפשר לסמוך עליו, אחראי מאוד. אופציה גדולה למפקד חוליה".
גם המפקד השני של איתי, דן, התרשם ממנו מאוד: "נכון שלא יצא לי להכיר אותך מספיק כמו שהייתי רוצה. אבל גם במסגרת כמו הצבא, שיש  בינינו קשר של מפקד ופקוד, אני מרגיש שהצלחתי להכיר אותך יותר מאשר את שאר החיילים. חייל חכם ונבון שלא פוחד להגיד את מה שהוא חושב, מצחיק ומתחשב, שתמיד עשה הכול כדי לעזור לחבריו".
במכתב הניחומים שמסר מפקד היחידה למשפחה נכתב:"איתי התבלט במקצועיותו ובנחישותו, הוא בלט בבגרותו בנכונות לעזור לחבריו, ביושרה שלו וביכולתו לעודד ולרומם את רוחם של חיילי המחלקה והפלוגה. הוא היה דמות מובילה במחלקה וחבריו ראו בו אדם בוגר ואחראי.
מתוך הבנה כי יתאים לפיקוד בהמשך הדרך, נבחר איתי לשמש כמפקד חוליה"
לדאבון הלב, איתי לא יוכל להוסיף ולתרום מיכולתיו"  
איתי נפל בעת מילוי תפקידו ביום ט"ז בסיוון תשע"ד (14.6.2014). בן עשרים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר הורים ושתי אחיות.

 מסקנות חקירת מצ"ח כפי שהובאו למשפחה קבעו כי שרשרת כשלים פיקודיים והתעלמות מנהלים הביאה ככל הנראה לנפילתו של איתי.
מפקדו האחרון  כתב: "לא אשקר, המצפון על חייך נמצא על כתפי, איני יודע מה הייתי צריך לעשות יותר, שום מילים והסברים לא יחזירו אותך"
על מצבתו של איתי כתבו בני המשפחה, על פי אותיות שמו: "ארץ ישראל, תורת ישראל". והוסיפו: "בן וחבר נאמן, פרח מלבלב, נקטף באיבו".
ביום השנה לנפילת איתי אמר אביו: "עשית מאמצים כבירים להגיע לחיל רגלים. לא היה קל. אתה איתי זכית בנעליים אדומות, בזכות – והוריך ואחיותיך זכו בעיניים אדומות.
איתי, שהינו ראשי תיבות של – ארץ ישראל, תורת ישראל. כזה היית, וכזה תישאר בעיני".
כתבו אלי ורעייתו לילי, גיסו ואחותו של איתי: "לילי מתגעגעת לדברים הקטנים, לכל הפעמים שסנוורת אותה בזמן הקידוש, לשיחות השבת על פיזיקה ומתמטיקה, וסתם על ההזדמנות לקפוץ עליך ללא סיבה או להשפריץ מים. הגעגוע שלנו רב, לחיוך הגדול אחרי שהמצאת בדיחה כל כך חוכמולוגית, לקול הצעדים במדרגות באמצע הלילה, לבדיקה ואכילת הרוגלך באופן שמיוחד לך, לתלונות של לילי שגמרת לה את הכריות, להתייעצות בענייני לבוש או לכך שסתם היית בא, יושב ומתחיל לדבר בלי סוף. לדאגה האינסופית לסבא, איך שהיית מתקשר אליו כל יום ובעיקר איך הקשבת לסיפורים שלו. איך היית קורא לה שתקשיב לשיר חדש שלמדת לנגן ..."
ספד לאיתי חברו לב-ארי: "איך אפשר לדבר על דבר כזה? איך אפשר להתחיל להגיד הוא היה? ... חובתנו היא להמשיך לזכור אותו וללמוד ממעשיו. ללמוד מהי חברות אמיתית, ללמוד מהי ציונות, ללמוד מהי נתינה, ללמוד מהי נחישות ... עלינו ללמוד מאותו איש יקר מהי אמת, לא לשקר, לא לרמות, ללכת ישר ולא לעגל פינות. ללמוד מהי הקפדה, מהו אדם ירא שמים, שיודע מתוך כך לאהוב כל כך את הבריות.
בן אדם שמת ממשיך לחיות אצל חבריו, אוהביו ומשפחתו ואצל כל אדם שימשיך דרכו. עלינו להמשיך ולחיות, ובמעשינו גם הוא ימשיך לחיות, בכל מעשה ובכל ערך שאותנו הוא לימד ...
אני לעולם לא אגיד עליך איתי 'הוא היה', כי אתה תמיד תהיה איתי, בכל מעשה ובכל רגע מאושר ועצוב אצלי בלב. תמיד אוהב אותך, אח יקר".
ביום השנה לנפילת איתי ספד חברו יעקב: "לא עבר יום מבלי שחשבנו עליך, כי אובדן כזה קשה להכיל. קשה להכיל שזה נגמר ... אדם נולד, מקבל שם מהוריו ומתחיל להתקדם בחיים, מהגן ליסודי ומהיסודי לחטיבה לתיכון וכן הלאה. תמיד יש המשכיות, אף פעם זה לא נגמר באמת. בעצם לא קיים בעולם מושג של סוף כי השכל האנושי לא באמת יכול להכיל סוף. פטירתו של אדם ולכתו מאיתנו היא הדבר שהכי קרוב לסוף, ולכן זה מכניס את כולנו להלם, כי אי אפשר לקלוט את זה. לכן עמדנו שם ביום ראשון י"ז בסיוון, כומתות על הראשים, חיילים צעירים בשמש החמה, הלומים ולא יכולים להכיל שזה הסוף, שאיתי 'היה'".
ביום ב' באייר תשע"ה (אפריל 2015), ערב יום הזיכרון הראשון אחרי נפילת איתי, נערך בישיבת "פרחי אהרון" ערב לזכרו, ערב של שירים, סיפורים וזיכרונות. קטעי שירה וסיפורים מהערב ניתנים לצפייה ביוטיוב.
לב-ארי אולנר, חברו הטוב של איתי, כתב ושר לזכרו את השיר "אתה לא איתי":
"חמישי בבוקר, בדרך הביתה / מסתכל בחלון, יום יפה / עוד שבת בבית, אבל בלי חברים / וחושב לעצמי, מה אעשה? / זורק ת'תיק בחדר, המחשבות רצות / אם הייתי יכול, רק איתך להיות.
ואתה לא איתי, אתה לא איתי, אתה לא איתי ...
היית ישר, בן אדם לבבי / חדור מוטיבציה, בחור ציוני / תמיד אתה אמרת, רוצה רק קרבי / ואחרי מאמצים, זה נעשה אפשרי.
הסתכל מסביב, לידך עוד גיבורים / שקיפחו את נפשם במלחמות ומבצעים / האחיות בוכות בצד, ההורים עוד המומים / ומה שמעליך, זה רק חול ופרחים.
כי אתה לא איתי, אתה לא איתי, אתה לא איתי ...
לא עוד כדורגל, לא עוד נגינה / לא עוד טיולים, לא סיבובים בשכונה / לא עוד שיחות צבא, לא עוד סרט בעייתי / כי אני כאן לבדי / ואתה לא איתי, אתה לא איתי, אתה לא איתי... / תחזור".
בסניף "עזרא" קמק"ש, בו הדריך איתי, הוצב לזכרו לוח פרשת השבוע, לוח אשר ממולא מדי שבוע בידי חניכיו.
לקראת יום השנה לנפילת איתי תרמו בני המשפחה, חבריו, חניכיו ואנשי ישיבת "פרחי אהרון" בה הוא למד פרוכת מפוארת לארון הקודש בבית המדרש. על הפרוכת נכתב הפסוק "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" – שראשי התיבות שלו מרכיבים את השם איתי.
גם בישיבת ההסדר בקרני שומרון יזכרו את  איתי באמצעות הציוד אורקולי לשימוש תלמידי הישיבה שתרמה המשפחה לזיכרו.

--

בברכה,

שלומית צייגר,

נייד: 0544871038