אלנתן שכטר
בן רותי וראובן. נולד ביום כ"ה באלול תשל"ח (27.9.1978) באלון שבות שבגוש עציון. בן בכור להוריו, אח לתהלה, ישי, ספי, שירה והודיה. עד גיל שנתיים גדל באלון שבות, שם למד אביו בישיבת ההסדר 'הר עציון'. לאחר-מכן עברה המשפחה להתגורר בקרית שמונה שבצפון הארץ.
אלנתן למד במסגרות הממלכתיות-דתיות בקרית שמונה, בגנים ובבית-ספר יסודי, כאשר שנות התפתחותו בעיר היו בצל התמודדות עם נפילת הקטיושות. בכיתות ז'-ח' למד בישיבה התיכונית בחיספין שברמת הגולן. לאחר-מכן, מתוך שאיפה להמשיך את מסלול לימודיו במסגרת תורנית אשר תתאים לאווירה שבה חפץ, בחר אלנתן לעבור ל'ישיבת ירושלים לצעירים' אשר ליד מרכז הרב בירושלים.
עם סיום לימודיו בישיבה התיכונית החליט אלנתן להצטרף, עם עוד כ-15 חברים, להקמת ישיבה גבוהה בתל אביב בראשות הרב חיים גנץ. הוא האמין בחשיבות שבהקמת הישיבה דווקא באזור תל אביב, אשר הלך והתרוקן מאוכלוסייה דתית ומלימוד ואווירה של תורה. אלנתן התמסר להקמת הישיבה, גילה אחריות רבה ונטל חלק פעיל בבנייתה, הן מההיבט הרוחני-לימודי, והן מבחינת הדאגה לצרכים הפיזיים והמעשיים שהיו כרוכים בהתבססותה.
בין תכונותיו האופייניות של אלנתן היו נטילת אחריות, מסירות והשקעת מאמץ בכל משימה ומטלה שהאמין בהן, בתחום חיי הישיבה, בצבא וכמובן בתרומתו ומקומו המשמעותי בחיי המשפחה. תכונות אלו באו לביטוי באופן בולט בדרך השתלבותו ובתרומתו הרבה לישיבה בתל אביב, כפי שמעידים רבני הישיבה וחבריו למחזורי הלימוד הראשונים.
הרבנים והחברים מתארים את מסירותו של אלנתן ביצירת אווירה של רצינות בלימודים בישיבה החדשה ואת התמדתו בלימוד, כמו גם את חלקו הפעיל בצדדים המעשיים, כגון אחריות על המטבח, ארגון מסיבות ואירועים בחיי הישיבה, הכנת תבשילים קטנים "שיהיה לחבר'ה משהו טוב," ועוד.
בדרכיו ובהתנהגותו של אלנתן בלטו שמחת החיים וההתלהבות שהיו בו. מגיל צעיר היתה לו אהבה לשירה ולמוזיקה. הוא ניגן בגיטרה ואהב מאוד מוזיקה חסידית ושירי ארץ- ישראל. בישיבה היה מהמובילים בשירה וריקודים בשבתות ובחגים, במסיבות ובשמחות של חברים.
אלנתן אהב את הישיבה בתל אביב, ושותפותו בהקמתה תרמה רבות להתפתחות אישיותו. כשעזב את הישיבה לקראת גיוסו לצבא כתב: "קשיים גדולים מאוד עמדו בדרכם של מקימי הישיבה... השאיפה היתה לחבר בין חלקי העם, ובעיקר בין עולם התורה למקום שסימל את דגל פריקת העול ועזיבת הדת... שנים אלו בישיבה היו עבורי, חוץ משנים של בנייה תורנית שיש בכל ישיבה, גם שנים של פרק בהלכות אחריות לכלל ושל דיבוק חברים."
אלנתן היה הבכור במשפחה וכזה היה גם מקומו בבית, בן ואח גדול שאפשר לסמוך עליו, שיש מה להעריך בו, מין דגם לדרך של תורה ועשייה. היה בו שילוב יפה של רצינות, העמקה, עמידה על דעותיו, נועם הליכות תוך חיוך ונתינה, ותמיד בשמחת חיים והתלהבות. את דרך חייו ראה בשקידה על לימוד התורה וקיום המצוות, תוך אהבה לחיים המעשיים, לטיול, לאוכל טוב, ולהנאה מבילוי עם בני משפחה וחברים.
אלנתן נודע באהבתו לטיולים, ובחופשות מלימודים היה מארח חברים להנאה משותפת מנופיה ונחליה של ארץ ירדן וחרמונים. הוא ניחן בכשרון מוזיקלי וניגן בגיטרה ושר שירי קודש ושירי ארץ-ישראל. הוריו מספרים, שתמיד הוביל את השירה בשולחן השבת בבית. אהבה מיוחדת היתה לו לשבת עם בני משפחה או חברים על שפת הירדן, הזורם באזור מגוריו, ולהנעים קולו בשירה, שירה לה' ושירה לארץ.
לאחר שלוש שנים בישיבה בתל אביב הצטרף אלנתן לישיבת ההסדר במצפה רמון, ואחרי כמה חודשים בישיבה, בחודש דצמבר 1999, התגייס לצה"ל, לחיל-התותחנים. עם חבריו מישיבת ההסדר שירת כלוחם בסוללה, והיה דמות מובילה בנושאים הלכתיים ובייצוג ענייני החיילים לפני המפקדים, בעיקר בנושאים דתיים. הוא בלט בתפקודו בסוללה, ואף שטרם עבר קורס מפקדים הועבר לסוללה אחרת כמש"ק.
מפקדו של אלנתן, סא"ל יוסי מספר: "אלנתן התבלט בעיקר בזכות אמונתו העזה בצדקת הדרך שבחר בה, דרך אשר שילבה את השירות בגדוד והתרומה לצבא ולמדינה עם הקפדה על עקרונותיו... התכונות שאיפיינו אותו היו אחריות, נאמנות, חריצות ומסירות, כל זאת מתוך חיוך תמידי שכל-כך איפיין אותו. אך מעל הכל - ייחרת בזיכרוני כאדם... בתוך הקבוצה הנפלאה של בני ישיבות ההסדר, בלטה דמותו של אלנתן כדמות מנהיג, ובשל מעלותיו אלו בחרתיו להיות מפקד בסוללה." אלנתן השתתף כלוחם ומש"ק בפעילות מבצעית רבה בשטחי יהודה ושומרון, ובאימונים ברמת הגולן.
אלנתן שירת כמש"ק בסוללה שבה חיילים רבים לא היו שומרי מצוות, ותרם רבות כחייל דתי. מפקדו זוכר איך מדי ערב שבת היה אלנתן עורך את הקידוש בפנים קורנות, ומקנה לחיילים את אווירת השבת.
ביום כ"ו בניסן תשס"א (19.4.2001) נהרג אלנתן בדרכו לפעילות מבצעית. היחידה שלו סיימה אימונים ברמת הגולן ונשלחה לתפוס קו בגבול לבנון. אלנתן נתבקש ללוות את הרכב שהוביל שני נגמ"שים. בירידה מרמת הגולן לצומת גונן התרחשה תאונה, הרכב הידרדר לתהום ואלנתן נהרג.
בן עשרים-ושתיים היה אלנתן בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית שמונה. הותיר אחריו הורים, שני אחים ושלוש אחיות.
אחותו של אלנתן, תהלה, ספדה לו: "אלנתן - שתמיד נכנסת הביתה עם המדים וחיוך שמח כל-כך על פניך... שהיית מלא בתורה ואהבת ה' ולמדנו ממך איך ללכת בדרכו... שאת סעודות השבת הנעמת לנו כל-כך עם שירתך... שאהבת תמיד לעזור לכולם... שאהבת את הצבא והשקעת בו את כולך... אלנתן - מתנה שקיבלנו מהשמיים לעשרים-ושתיים שנים ושמונה חודשים, אנחנו אוהבים אותך."
ישי, אחיו, כותב:"'את אחי אנוכי מבקש'/ לנסות להכיל בדרכי, לעלות על לוח ליבי/ מעשיו, תכונותיו, פועלו ודמותו בכלל./ לנסות ולשאוף להמשיך ולהתמיד באורחותיו הנאים./ אלנתן הותיר לנו רבות/ ועלינו ללמוד לאמץ, להמשיך ולפעול זאת./ אלנתן לא עזב - / אם אנו נמשיך ונדבוק במידותיו, תכונותיו ומעשיו.// אלנתן/! דע כי נשארת עמוק בקרבי/ אין לך מושג עד כמה אני שמח/ שהיית אתה דגם לאח בכור בשבילי./ אח בכור שממנו ניתן ללמוד ובעיקר להפנים/ דברים כל-כך חשובים וטובים./ לפעמים אני חושב שכיום אני חי שני אנשים/ וחושב מה אתה היית עושה במצבים שונים./ למרות שהיינו מאוד שונים באופי וגם בשאיפות החיים/ היינו לדעתי כמו שני חלקים מנוגדים משלימים./ נפרדנו, וכעת אני פה למטה ואתה במרומים/ אך דע, כי נשארת עמוק, אצלי, פה בנשמה,/ במחשבה ובמעשים."
מפקדו של אלנתן, סג"ם יובל, ששירת זמן רב איתו בשומרון, כתב: "אתה היית עמוד האש שלנו, אתה הוכחת לנו באמונתך האיתנה ובמנהיגות הטבועה בך שגם כשקשה אז ממשיכים ולא מוותרים. אני זוכר איך נלחמנו כתף אל כתף במשך ארבעה חודשים ואיך ידעתי שתמיד אוכל לסמוך עליך, שתהיה שם לצידי כשאצטרך אותך. אתה היית זה שתמיד עמד על שלו ולא ויתרת על הדברים שהאמנת בהם גם אם הם גרמו לך אי-נוחות, ועל כך ראו בך חבריך ומפקדיך מנהיג ואדם שראוי להערכה רבה."
אבנר, חייל ששירת עם אלנתן, סיפר: "בערך באותו פרק זמן של התאונה הנוראה היית אמור לחזור אלינו לסוללה... כל-כך ציפינו שתחזור, היינו זקוקים למעין 'מורה רוחני' שינהיג אותנו, פשוטו כמשמעו. תמיד אמרנו 'כשאלנתן יגיע הכל יסתדר, הוא כבר יפתור את כל הבעיות'... איבדנו בן אדם נפלא."
בכיתוב האישי על מצבתו של אלנתן נחקק: "פיך מלא שירה לה', לארץ-ישראל ולצבאה. דרכך - חיוך, נתינה ואהבת תורה."
להנצחת זיכרו של אלנתן הקימו בני משפחתו וחבריו ספרייה תורנית בישיבה בתל אביב, הישיבה שהוא היה בין מקימיה.